יום ו 12.08.16
תחילת הבוקר (המתוארת בפוסט הקודם) היתה הפרידה מפארק ילוסטון המרהיב. יצאנו ממנו מוכנים ליעד הבא- הפארק הלאומי גרנד טטון הנמצא דרומית לפארק ילוסטון במדינת וויומינג. שני הפארקים סמוכים, אך התברכו בטבע ונופים שונים. בגרנד טטון, הקרוי על שם הפסגה הגבוהה שבו, נמצא רכס הרי הטטון המתנשאים באופן חד מעל למישור של עמק ג'קסון, הניגוד החד שבין גובה הרכס למישור הוא מה שמעניק להרים שפסגותיהם מושלגות תמיד את המראה הדרמטי שלהם. מאוד הפתיע אותי לגלות שקל יותר לראות קרחונים (ללא הליכה מאומצת) בפארק גרנד טטון מאשר בפארק גליישר, אך גם כאן הם הולכים ונעלמים….
כאמור נכנסנו לפארק מכיוון צפון והגענו בשעות הצהריים המאוחרות לחופי אגם ג'קסון, ליד מרכז המבקרים Colter Bay. המזג אוויר מעונן, אך כל כך יפה כאן….. היו מעט אנשים על החוף השלו והרגוע. אכלנו ארוחת צהריים בשולחן פיקניק לגדות האגם ואז נחנו על חופו שעה קלילה ונעימה.
לאחר מנוחה בחוף נכנסנו למרכז המבקרים והתעניינו באפשרויות הטיול שלנו במהלך היום וחצי הקרובים שלנו בפארק. קיבלנו המלצות גם על מסלול טיול למחר. לאחר שלושה ימים רצופים בהם ישנו באוהל בילוסטון, הלילה אנחנו ישנים במלון-צימרים בעיירה הסופר-מקסימה ג'קסון שנמצאת דרומית לפארק כדי לשבור קצת את רצף הלילות בקמפינג. מחר נישן באוהל בתוך הגרנד טטון. בחניונים השייכים לשמורת הטבע לא ניתן להזמין מראש מקומות לינה, אז ביררנו במרכז מבקרים באילו חניוני לילה כדאי לנו לנסות את מזלנו על מנת לתפוס חלקה ולהקים בה אוהל, בהנחה שאנחנו לא נספיק להגיע לחניון לפני שמונה בבוקר, כמו שהחניונים הפופולאריים ביותר מצריכים.
כבר היתה שעת ערב כשהגענו לג'קסון. העיירה יפה ונעימה, אך מאוד מאוד מתויירת בכל עונות השנה. בקיץ מגיעים ממנה לביקור בגרנד טטון ובילוסטון ובחורף היא משמשת כמוצא לחופשות סקי. המחירים בעיירה בהתאם. הלינה הכי יקרה שהיתה לנו בטיול. קיבלנו ביקתה חמודה מאוד ב- Cowboy village resort המצוין. יש במקום בריכה והספקנו מעט להתרחץ בה, מגישים שתייה חמה ועוגיות במהלך כל היום והבקתה אמנם קטנה, אך נקייה ונעימה ואפשר לבשל בה ארוחת שישי טובה וכך אנו עושים. לילה נהדר.
יום ש ה- 13.08.16
לאחר ארוחת בוקר והתארגנות אנחנו עוזבים את הבקתה החמודה שלנו (מהר מידי) ויוצאים מהעיירה חזרה לפארק גרנד טטון. ג'קסון ביום שבת שמשי מלאה בתיירים ודוכני מזון וגישגיש ולא כל כך בא לנו לעזוב אותה…. ובכל זאת- המשכנו לתוך הפארק כדי למצוא לנו מקום לינה ללילה… וגם קצת לטייל.
לפי ההמלצה שקיבלנו אתמול אנחנו בכלל לא מנסים להתקרב לחניון הלילה על אגם ג'ני, אלא מיידית נעים צפונה ומוצאים מקום פנוי רק ב- Colter Bay, היכן שביקרנו אתמול. החניון לילה גדול מאוד. בחלקות יש די פרטיות, אך השירותים וכו' די מיושנים. לא נורא, נשהה כאן רק לילה אחד. זהו סוף שבוע וכל המקומות נתפסים במהרה. יוני והגדול שלנו מקימים בזריזות ומיומנות את האוהל וכשאנחנו יוצאים מהחניון בדרכנו לטיול הוא כבר מתמלא, סביב אחת בצהריים. אנחנו חוזרים דרומה על מנת לטייל ובחרנו לנו כמסלול את ההליכה ל- Taggart lake. המקום הפופלארי ביותר בפארק הוא אגם ג'ני, אך הוא בלתי נגיש בעליל בשעה זו של סופ"ש. החנייה מפוצצת לחלוטין והחלטנו להימנע מהעומס ולבחור באזור אחר, לכן בחרנו במסלול שציינתי. עוד לפני ההליכה חיפשנו מקום לאכול בו והצלחנו למצוא מקום כמעט ריק מאנשים נוספים על גדות נחל קטן. דרך אגב, הנחלים בצד זה של ההרים מתנקזים בסופו של דבר לנהר ה- snake שעובר בעמק ג'קסון ולאחר מכן ממשיך דרך מדינת איידהו. אנחנו ניסע לאורכו בהמשך המסלול שלנו. הנסיעה בתוך הפארק היא מעוררת התפעלות מהיופי של הרכס. הפסגה השנייה בגובהה בפארק, זו של הר מורן, מציצה מכל עבר ועל ההר עצמו גם כן רואים קרחון.
מכיוון שכבר השעה די מאוחרת מצאנו חנייה בקלות בתחילת המסלול המקסים הזה. הדרך עולה (עלייה לא קשה) עד לאגם Taggart. משם הדרך הקצרה ביותר היא לחזור באותו השביל. האופציות הנוספות הן להמשיך עוד לאגם Bradley, בשביל שבהמשכו גם מגיעים לתצפית על קרחון גרנד טטון (לא מתאים לילדים כמובן), או לחזור בדרך מעגלית שיורדת חזרה מהאגם מהצד הדרומי של השלוחה. אפשרות הליכה זו ארוכה בכשני קילומטרים מהאופציה הראשונה וכך הלכנו. למרגלות ההרים צומחים שיחים רבים של זן מסוים של מרווה המקנים לקרקע מראה מעט יבש בשל צבעם הדהוי, ככל שמתחילים לטפס מגיעים לירוק וליערות, אשר מעליהם קו האגמים ובהמשכם ההרים הקירחים. הקושי במסלול הוא שהוא מעט ארוך להרכבנו, אבל הגדול הלך אותו כמו גדול ואת כל החזרה עבר בריצה.
בדרך לאגם פגשנו הרבה אנשים, אך בחזרה מהצד השני כבר היינו לבד במסלול וזה קצת פחות נעים…. שוב פעם התחלתי לחפש את הדובים… אך לא נתקלנו באף חיה והגענו לאוטו כבר כמעט בדמדומים.
הערב עבר עלינו בנעימים וגם לא היה קר יחסית ללילות שבילוסטון.
יום א 14.08.16
את הבוקר האחרון שלנו בוויומינג אנחנו מעבירים עם משפחה חמודה שהיו שכנים שלנו בחניון הלילה. הורים וילדה מג'קסון שהגיעו ללילה של סופ"ש לפארק. הזמנו אותם לשוקו של בוקר, אז הם החליטו ללמד את הבנים איך מכינים S'mores, שזה בהחלט אחד הדברים הדוחים שקיימים באמריקה (הבנים, כמובן, עפו על זה). בעיקרון למי שלא יודע זה סנדביץ' של עוגיות, שוקולד נמס ומרשמלו צלוי על האש. ללא ספק החוויות הכיפיות של הטיול הן המפגש עם האנשים שבדרך, גם אם זה "שורף" חצי יום.
לאחר עזיבת חניון הלילה עברנו דרך מרכז המבקרים הגדול של הפארק ב- Craig Thomas discovery and visitor center. יש שם מוזיאון יפה ומוצגים שהיו מאוד מעניינים לילדים.
היום, כאמור אנחנו יוצאים מהפארק וממדינת וויומינג ומתחילים נסיעה של שלושה ימים חזרה לכיוון קליפורניה, מה שגורם לנו לחשוב שכבר יותר מחצי טיול מאחרינו….. 🙁
היעד שלנו להערב היא העיר איידהו פולס במדינת איידהו, כמובן. נסענו דרך כפר טטון, זהו כפר נופש סקי אשר נמצא למרגלות רכס הטטון, דרומית לפארק הלאומי. חשבנו לנסוע ברכבל ולעשות תצפית מלמעלה. אך המחיר היה גבוה וגרם לנו לוותר. במחיר גם ניתן לעשות עוד פעילויות אקסטרים באזור, אבל הילדים קטנים מידי, כך שלא הצדיק את התשלום. המשכנו בדרכנו וחצינו את הרכס בצידו בדרומי והפחות גבוה. באיידהו נפגשנו שוב עם נהר ה- snake ונסענו לאורכו בכביש יפה. גם עצרנו לפיקניק צהריים בדרך…
ולקראת ערב הגענו לאיידהו פולס. עיר אמריקאית טיפוסית. עשרות אלפי תושבים על שטח עצום המוקף בשטח מסחר עצום עוד יותר. בשל העובדה שהעיר נמצאת על כביש ה- interstate 15, היא מלאה במלונות דרכים בכל הרמות ומחיר הלינה בה די זול. במהלך הטיול, כשמגיעים לערי מעבר, שנמצאות על הכביש, אך לא פופולריות לכשעצמן, אלה הן ההזדמנויות להתפנק במלונות המוצלחים יותר, בשל המחיר הנמוך. ישנו במלון Best Western Plus Cottontree Inn המשופץ והיה מעולה לנו. רוב המלונות נמצאים לגדות הנהר במרכז העיר אשר לאורכו טיילת. יצאנו בערב לאכול במסעדה (פעם ראשונה ויחידה בכל הטיול שהגענו למסעדה מקסיקנית והיה מעולה) והלכנו מעט בטיילת לאורך המפלים המלאכותיים אשר בנו בכדי להפיק את החשמל המספק אנרגיה לכמחצית מצרכי העיר. מלבד המפלים, צריח כנסיית ה- The Church of Jesus Christ of Latter-day Saints המואר בלילה הוא כנראה הסמל המוכר של העיר.
יום ב' 15.08.16
התעוררנו הבוקר בבית המלון הנהדר הזה לארוחת בוקר מצוינת, מצטיידים בעוד קפה לדרך ויוצאים לנסיעה ארוכה ארוכה.
ביומיים הקרובים אנחנו צריכים להגיע עד קליפורניה והקילומטרים (מיילים) רבים לפנינו. אנחנו צריכים להגיע היום עד העיר Elko בנבאדה, אך לא רוצים רק לנסוע, אלא גם לראות איזשהו מקום מעניין. חשבנו, אולי, לעבור דרך הפארק Crater of the moon שנמצא לא רחוק מאיתנו, אבל הבנו שלא נספיק הרבה ממנו היום ובסוף קיבלנו החלטה לעבור באחד מהמקומות הכי שכוחי אל- לנסוע דרומה דרך מקום הנקרא שמורת City of rocks, על שם תצורות הסלעים המעניינות שבה, שנראים כמו בניינים. הפארק נמצא בסמוך לגבול הדרומי של מדינת איידהו עם יוטה.
מרכז המבקרים של הפארק הוא בעיירה הקטנטונת הנקראת Almo ומרוחקת כשעתיים וחצי נסיעה מאיידהו פולס. חוץ מאיתנו היו אולי עוד שלוש מכוניות שהגיעו לכאן, כך שמאוד התרגשו לקבל אותנו ולהסביר לנו על המקום וביקשו כמובן מכל אחד מאיתנו בנפרד שנחתום על הספר מבקרים. יוני יצא וסיפר לי כי בזמן שחתם על הספר ממש התפלא לראות שמעליו חתם מישהו מישראל שגר גם כן בטירת כרמל ואז ראה את שמי בחתימה…..
מרכז המבקרים:
מלבד הטבע המעניין, המקום הוא גם אבן דרך בהיסטוריה האמריקאית כיוון שכאן היתה צומת דרכים מרכזית של נתיב הנדידה מערבה, בזמן הבהלה לזהב. מוצג כאן דגם של כרכרה (wagon) אשר שימשה את המהגרים במסעם מערבה למשך חודשים. כאשר היו עוברים ב"עיר הסלעים" נוצר מנהג של כתיבת השם והשנה על גבי "סלע הכתובות". בתחילה היו חורטים את השם ואז גם החלו לכתוב על הסלע בצבע. המחשבה על משפחות המהגרים אשר נודדים במשך חודשים מערבה "בתנאים- לא תנאים", מגיעים לפתע לעיר הסלעים ומוצאים שמות ההולכים לפניהם במקום כל כך מרוחק מכל מקום אחר, מבחינתי היה כמו להסתכל על קיר החלומות, ובאמת התרגשתי. כמובן שלא כל הכתובות שם הן מקוריות, אך אפשר להבחין גם באלו שכן וגם אלו שאינן אותנטיות הן ישנות.
כמובן שהפארק מושך אליו מטפסי קירות וסלעים (הכנה לקראת היוסמיטי…).
הנסיעה בתוך הפארק הינה על גבי דרך כורכר ועל מנת לצאת ממנו לכיוון דרום יש לנסוע גם כן על דרך עפר למשך כשעה וחצי או יותר, לכן, על אף העניין הרב שמצאנו במקום, אני לא יכולה להמליץ בפה מלא על הגעה לכאן. אותנו המקום הרשים, אך הנסיעה לאחר מכן ביום צפוף בנסיעה היתה מתישה.
באמצע הדרך עפר, בדרך לשום מקום, הגענו למדינה יוטה. אפילו שבתכנון המקורי לא היינו אמורים לעבור בה, מצאנו עצמנו "גונבים" ביוטה שעה- שעתיים של נהיגה. בסוף בסוף הגענו לכביש סלול מספר 30, אשר ברגע המעבר לנבאדה הופך להיות כביש מספר 233, אשר מוביל אותנו עד לאחד מהכבישים הראשיים החוצים את ארה"ב לרוחבה ממזרח למערב, כביש מספר 80. בירידה בדרך העפר אשר הובילה אותנו מכיוון הפארק city of rocks ועד לכביש 30, רואים מלמעלה את אגן הניקוז הענק של ימת המלח הגדולה ביוטה. לאורך כביש 30 גם כן רואים את המליחות השייכות לאותו אגן ניקוז.
מרגע הגעתנו לכביש 80 במקום הנקרא אואזיס ובהחלט אין בו כלום, נשארה לנו עוד נסיעה של למעלה משעה עד הגעתנו ל- Elko. העיר הגדולה לאורך כביש 80 בנבאדה לפני שמגיעים לרינו (Reno). את הנסיעה הזו כבר עברנו בקלות- מה זה כבר בשבילנו כביש מהיר וסלול לאחר דרך החתחתים שעברנו היום?! וברור שהתחנה הראשונה שלנו ב- Elko היא מסעדה לאכול בה. מראש לפי גוגל כיוונתי אותנו לפיצרייה שכאילו נלקחה מסרט על אסופת הסטיגמות על אמריקה. מקום של פעם מאוד אמריקאי. הפיצה היתה טעימה (אף כי יקרה) וראינו בטלוויזיה קצת תחרויות מהאולימפיאדה שהחזירו אותנו למה שקורה סביבנו בעולם.
העיר Elko היא די סתמית. עיר לא גדולה אשר כולה מלונות דרכים שמיועדים ללינת לילה לנוסעים על כביש 80. בדיעבד יכולנו לא להזמין כאן מקום לינה מראש ולקחת חדר על המקום באיזה מלון שהיה נראה לנו. אך כן הזמנו לנו חדר מראש במלון America's best value gold country inn and casino. כשמו כן הוא, מלון וקזינו שנמצא בלובי. המלון היה מאוד זול כיאה למיקום העיר, קצת מיושן וחדר ענק. אני בטוחה שהיינו יכולים למצוא מלון מתגמל ממנו, אך היה לנו בסדר גמור. להיכנס ללובי- המלא במכונות מזל ומולן נשים מבוגרות שמשחקות בכל שעות היממה ומלא ראשי פוחלצים המעטרים את הקירות- היה די הזוי.
היום עברנו יום ארוך מאוד ומתיש. כביכול, הוא היה אמור להיות סתם יום שבדרך המביא אותנו עד חצי הדרך לקליפורניה, אך הוא לקח אותנו דרך מקומות מעניינים ומחדשים וגם מהנהיגה הארוכה נהננו מאוד. בכל הנסיעות הארוכות אנחנו נפגשים עם אמריקה ה"אמיתית" או ה"אחרת"- תלוי מאיזה כיוון מסתכלים. זו שבזה לתרבות הערים הענקיות. האנשים בערים המבודדות, שרק פעמים מעטות יצאו מהמדינה בה הם גרים, שנושאים נשק ויוצאים לצוד ושומרים על רכושם וביתם יותר מכל דבר אחר בעולם. וגם אלה שנותנים את קבלת הפנים הלבבית ביותר לאורחים הזרים ועוצרים לשיחה לבבית מבלי למהר. שמתרגשים מאוד מהאורחים מארץ הקודש ותמיד מסיימים שיחה ב- god bless you ו- welcome to America. אלה שבדיעבד אנו יודעים שהצביעו טראמפ. ובאמת, בכל השיחות שהובילו אותנו לעניינים פוליטיים ראינו תמיכה בטראמפ ואף לא מילה טובה על הילארי. הסקרים שלנו היו נראים שונה מהסקרים שהתפרסמו טרם הבחירות.
לפנינו מחר עוד יום ארוך של נהיגה במדבר.
יום ג ה-16.08.16
את היום נעביר רק בנסיעה לאורכה של נבאדה עד Lee Vining שליד אגם מונו בקליפרניה, בסמוך לגבול עם נבאדה. הנסיעה אמורה להתמשך כשש שעות נטו ואנו צריכים לעצור לקניות בדרך לפני כניסתנו מחר לפארק יוסמיטי. בנוסף, אני רוצה להספיק עוד הערב לבקר באגם מונו, כך שאנחנו לא יכולים להתעכב יותר מידי.
התלבטנו מהיכן כדאי לנסוע ובחרנו דרך העיר Falon במסלול שאינו המהיר ביותר, אך כן עובר דרך עיר ובה סופמרקטים גדולים המתאימים להצטיידות. טיפ- לנוסעים ליוסמיטי מכיוון זה כדאי למלא דלק כבר כאן מכיוון שמחירי הדלק בלי וינינג ובתוך פארק יוסמיטי הם שערורייתיים, כך שעדיף לתדלק בהם כמה שפחות. כמה הזהירו אותנו לפני יום הנסיעה הזה: "אין כלום בנבאדה…", "הנסיעה מאוד קשה…", וכו' וכו'. זה היה יום נהדר! קודם כל, הנופים מאוד מאוד יפים וממש לא "סתם מדבר". שנית, הילדים היו כל כך חמודים בזמן הנסיעה. התברכנו בילדים ללא בעייה בנסיעות ארוכות וגם ארוכות מאוד (חמסה). שמנו מוסיקה כייפית באוטו, היה נעים, הילדים נמנמו, תחושת החופש והשחרור אפפה אותנו. היה נהדר.
יחד עם זאת, ההרגשה שאנחנו כבר עמוק בתוך המחצית השנייה של הטיול מכרסמת בנו. הבנים כבר שואלים ללא הרף: "מתי אנחנו מגיעים לבית של מיקי?" (דיסנילנד בתרגום חופשי). אין הרבה עוד מה להוסיף על הנסיעה, רק אציין, שכשעה נסיעה דרומה מהעיר Falon מגיעים לימה מלוחה הנקראת Walker lake והנופים שם ממש מזכירים את ים המלח (אבל ים המלח יותר יפה). קצת לאחר שעוברים את האגם, חולפים בסמוך לבסיס הצבא האמריקאי עם מחסני האחסון הגדול ביותר בארה"ב. בסמוך לו נמצאת העיירה Hawthorne ובה מספר חנויות מזכרות של הצבא האמריקאי. מכאן, הגבול עם קליפורניה כבר ממש קרוב ואני חייבת לומר שממש התרגשנו מהחזרה לקליפורניה לאחר כשלושה שבועות. הבנים מרגישים שמתקרבים לדיסני, אני שמחתי קצת לצאת מהמדבר ויוני שמח כל כך להגיע ליוסמיטי אותו זכר לטובה כל כך מהעבר. לא כל כך רחוק מלי וינינג נמצאת עיר הרפאים בודי (Bodie) שמאוד רציתי לבקר בה, אך פשוט לא הספקנו. אי אפשר לעשות הכל. הגענו לעיר לי וינינג בערב כבר והחלטנו להספיק להגיע לאזור ה- south Tufa שבאגם מונו ובו תצורות הסלע היפות. ההמלצה היא להגיע לכאן בשעות השקיעה, כך שהגעתנו בשעת ערב מאוחרת מאוד מתאימה. השמש השוקעת, הירח המלא שכבר זורח והנוף שמסביב, הכל פשוט מהמם. כל כך יפה כאן!
השעה כבר מאוחרת ואנחנו נוסעים מהר למלון שלנו בעיירה לי וינינג. המוטל נקרא Murphey's ונמצא במרכז העיירה. המחיר בו סביר בהחלט, החדרים נוחים והוא עשה את העבודה. הם מקבלים הזמנות טלפונית. כשהגענו הקבלה היתה סגורה. חיכה לנו פתק על הדלת המפנה אותנו למקום בו נמצאת המעטפה עם כרטיס החדר שלנו. והקבלה על החיוב שחייבו את בחדר. בבוקר ביקשתי מהם האם יכולים להוריד מהסכום את ההנחה המגיעה לחברי ממסי AAA והם הסכימו ברצון ובאדיבות לזכות ולחייב שוב עם ההנחה. יפה מצידם.
מחר אנחנו נכנסים לפארק הלאומי הגדול האחרון בטיול שלנו, פארק יוסמיטי. כל כך מתרגשים! על היוסמיטי בפוסט הבא.
מפת הטיול חלק שביעי: