נמר המדבר הוא תת מין של הנמר ממשפחת החתוליים, בעוד שנמרים אחרים הם במשקל 30-50 ק"ג ויש כאלו המגיעים גם למשקל של 70 ק"ג ויותר כמו הנמר האנטלוי, לעומתם, הנמר המדברי הוא קטן יותר ומשקלו כ-25 ק"ג בלבד.
בעבר היו נמרים בארץ ישראל בגליל העליון, בצפון רמת הגולן והחרמון, בנגב ובמדבר יהודה. נמרי הגליל והגולן האחרונים נכחדו בשנות השישים של המאה הקודמת ואילו בנגב ובמדבר יהודה נשארה אוכלוסיה מצומצמת של הנמר המדברי שהיא חלק מתפוצה רחבה יותר של תת המין נמר מדבר במרחב ענק הכולל את חצי האי ערב.
נמרי מדבר יהודה נחקרו בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת על ידי חוקר הנמרים הידוע גיורא אילני, מחקרו לא פורסם בצורה מדעית סדורה ועל כך ביקורות רבות בקרב אנשי מקצוע בתחום. אילני, אף גידל נמרים בשבי. נמרי הר הנגב לא נחקרו מעולם עד למחקרה הסדור של ענבר פרז במסגת עבודת התיזה שלה באוניברסיטת תל אביב.
ענבר בחנה את אוכלוסיית נמרי מדבר יהודה והנגב על ידי ניתוח DNA של גללים שנאספו בעזרת מתנדבים מערוצי הנחלים הגדולים. במחקר היא ביצעה ניתוח של 54 דגימות DNA והנתונים פורסמו בעבודתה בשנת 2003. המחקר מצביע על שמונה נמרים שונים לפחות, 3 נקבות ו-5 זכרים. יש לציין כי במהלך כל תקופת המחקר לא נצפו נמרים כלל, אולם נתוני הגללים משאירים מקום לתקווה מסוימת כי האוכלוסייה תתאושש, כך כותבת ענבר.
בכתבה שפורסמה בחדשות ערוץ 2 מופיעים קטעי וידאו נדירים של צילומי נמרים במדבר הישראלי
בשנת 2007 תועד בפעם האחרונה נמר בישראל, היה זה הנמר משיח שנלכד במדרשת בן גוריון בשדה בוקר. משיח הועבר לחי בר יטבתה ושם טופל במסירות על ידי אנשי החי בר, למרות זאת, הוא נפטר בשנת 2009. מאז מקרה משיח, טרם נצפו נמרים בישראל.
וכמו שנאמר בשירו של שלום חנוך: משיח לא בא…
כיום מעריכים חוקרי הנמרים כי אין תקווה לכך שאוכלוסיית נמרי הבר בישראל תגדל וככל הנראה הם בדרכם להכחדה סופית מארצנו.
נושא מעניין אצל משפחת הנמרים הוא המין. המיוחד לנמרה הוא הביוץ, תופעה המכונה "ביוץ מושרה", בה שחרור הביצית מהשחלה לרחם נעשה כתוצאה מההזדווגות עצמה. הנמרות מיוחמות בכל חודשי השנה, ובימי הייחום הן מסמנות את שטחן: שורטות עצים, מתגלגלות בשתן, מתחככות בסלעים ורובצות ליד הזכרים כשזנבן מורם ואחוריהן מוגבהים. הייחום עצמו נמשך 5-7 ימים, בדרך כלל לאחר יום מראה הזכר עניין בנקבה והם מזדווגים 200-300 פעמים ב- 4 ימים לערך, בממוצע כל 13.5 דקות, ההזדווגות אורכת כ- 20-30 שניות. במהלך ההזדווגות מופעלים לחצים על ידי הזכר ואף דמוי קוצים באיבר מינו המכאיבים לנקבה, כאבים אלו מפעילים את מערכת הביוץ של הנקבה. נראה כי בכך מבטיחה הנקבה כי הזכר איתו היא מזדווגת ומעמידה צאצאים הוא חזק ובריא. אם הנקבה לא מתעברת לאחר מספר ימים היא יכולה לנסות שוב. משך ההריון הוא כשלושה חודשים לערך ובהמלטה יש כ1-2 שגים.
עדויות חדשות לנמרים בארץ אין, ולנו נותר להתנחם באתרי עתיקות העוסקים בנמרים.
האדם במדבר פחד מהנמר בכל הדורות, בעיקר בגלל החשש לעדרים. בבקעת עובדה שבנגב הדרומי, התגלה אתר עתיקות ייחודי ברמה העולמית, זהו מקדש הנמרים. מדובר על אחד מן המקדשים המפוארים שנמצאו במדבר בישראל. המקדש של בקעת עובדה התגלה דרומית לשפך נחל יתרו במהלך סקר החירום של הנגב בשנת 1979 והוא זכה לכינוי "מקדש הנמרים" בשל ציורי האבן שבמקום.
נמרים במקדש הנמרים בבקעת עובדה
על פי החפירות שנעשו באתר ובדיקות פחמן ה-14 שבוצעו במעבדה, הוצעו שני תאריכים לתיארוך המקדש: טווח השנים 5,573-5,273 לפנה"ס על פי שלוש דגימות פחם, וטווח השנים 5,394-5,289 לפנה"ס על פי דגימת ביצת יען. נתון זה הופך את האתר למקדש העתיק ביותר בישראל. על פי החופרים, המקום שימש כמקדש כ-300 שנה ברצף, עבור שבטים נוודיים שחיו באזור הזה בעונות החורף.
בצמוד לחצר המקדש התגלו דמויות בעלי חיים העשויים אבנים קטנות תקועות בקרקע בצורה לא טבעית. הדמויות הן של נמרים, אורכם כ-1.5 מ' כל אחד. המאפיין שלהם: זנב מורם אופייני לחתולים, ואבנים כהות המדגימות את החברבורות. יש טור אנכי של חמישה נמרים זה על גבו של זה: נמר גדול- נמר קטן- גדול- קטן- גדול. הנמרים פונים מזרחה, לכיוון השמש העולה. בסמוך, מצפון, מצויה קבוצה נוספת של נמרים, וביניהם בעל חיים אחד יוצא דופן, כנראה ראם הסהרה, אשר פונה מערבה. הנמר, מובדל מהחתולים הגדולים האחרים בכך שזנבו תמיד כפוף כלפי מעלה בזמן הציד. את הראם, לעומת זאת, אפשר לזהות באמצעות הזנב הקטן בזווית נמוכה כלפי מטה, והקרניים הישרות והמקבילות.
החוקרים מסבירים את הקשר בדמות הנמר בעיני הקדמונים. הנמר היה מאז ומעולם אימתם של יושבי המדבר. הוא לא היה האיום של חברה רגילה יושבת קבע, אלא רק של חברות מדבריות, מהסיבה הפשוטה שנמר יוצא לצוד כל יום, ומסוגל לחסל עדר שלם. העדר הוא פרנסתו ומטה לחמו של הנווד במדבר, והוא לא יכול להרשות לעצמו איום קיומי. נוודי המדבר ראו בנמר איום אסטרטגי, והקדישו לו שורה של פתרונות, כולל תפילות וכנראה פולחנים. אולי זהו מקדש שיושביו קידשו חלק מהפולחנים שבו למיגור תופעת הנמרים, שאיימו על קיומם. כך גם יכול להיות שבכל פעם שנמר נקטל, הוסיפו כאן דמות של נמר. אפשרות נוספת היא שהנמרים מייצגים אלים. ייצוג אלים על ידי בעלי חיים היה דבר מקובל מאד כאומנות לשמה. בנוסף, הועלתה טענה לפיה יש קשר בין נמר ופוריות, קשר שמופיע בכל המרחב ולאורך תקופות רבות.
אפשרות נוספת קשורה לדמות הראם, אשר מביט מערבה. הנמרים מביטים מזרחה, לעבר השמש העולה, המסמלת חיים, ואילו הראם פונה מערבה, לכיוון השקיעה, שיכולה להיתפס כסמל למוות. אם כך, סיפור של טורף ונטרף כסמל לחוזק ועוצמה מול חולשה, וגם כמאבק בין חיים ומוות, המיוצגים במקדש הפתוח על ידי הנמר והראם.