הקדמה:
הטיול הזה הוא חלום שמתגשם לאחר זמן רב של תכנון וציפייה. זו מתנה למשפחה לכבוד סיום (או כמעט סיום) לימודיי לדוקטורט. לאחר תקופה עמוסה ומלחיצה החלטנו בהרכב של זוג הורים ושני ילדים קטנים לצאת למסע, מעין road trip ברחבי מערב ארה"ב. התכנון כולל נסיעות ארוכות ורבות, לינות קמפינג ומוטלים. הרבה טבע וקצת עיר, ודיסנילנד אחד שמחכה לנו בסוף המסע. לאחר שאושרה הבקשה שלנו לוויזה לארה"ב החלטנו לא לחשוב פעמיים, לתפוס אומץ ולהזמין כרטיסי טיסה- ורק לאחר מכן לעכל את ההחלטה ולשאת בתוצאות. אז הזמנו כרטיסי טיסה עם טורקיש איירליינס וקונקשן דרך איסטנבול. מי האמין בזמן ההזמנה, כמעט עשרה חודשים מראש, שעומד להיות כזה סקנדל בטורקיה דווקא ימים ספורים לפני הטיסה שלנו. וכך את הטיול הזה אנחנו מתחילים עם סטרס גדול מכיוון שעד פחות מ- 24 שעות לפני הטיסה לא ידענו כיצד אנחנו עומדים להגיע לארה"ב. למזלנו הטיסה יצאה בזמן ועברה בנעימים. יוצאים לדרך…
יום ד' 20.07.16
עייפים ביותר התחלנו את הטיול בטיסת יום בנתב"ג לסן פרנסיסקו דרך איסטנבול. בגדול הטיסה עברה בנעימים. והגענו לסן פרנסיסקו מותשים קשות ברביעי אחה"צ (בזכות הפרשי השעות). את הטיול אנחנו מתחילים בביתם של חברים טובים שגרים בברקלי הסמוכה לסן פרנסיסקו. הם ידעו כמה קשה הטיסה ובאו לאסוף אותנו משדה התעופה. הלכנו לישון מותשים ונרגשים מהטיול ומהמפגש עם החברים.
יום ה' 21.07.16
למרות שאנחנו רגילים למתוח את שעות הפעילות שלנו ביממה עד קצה גבול היכולת ולפסוח על שינה, כשמטיילים עם ילדים אי אפשר להתחמק מהג'ט לג ואת הבוקר התחלנו בעשרים לארבע בבוקר. לאחר התאוששות והתארגנות יצאנו ברכבת BART מברקלי למרכז סן פרנסיסקו. למרות הקיץ ממש קריר באזור המפרץ, בייחוד בבקרים. ירדנו בתחנת Embarcadero ולקחנו את חשמלית F אל אזור הרציפים המרכזי. התחלנו בביקור ב- pier 39. המקום יפה מאוד והומה תיירים. הילדים כבר רעבים (בכל זאת קמו מוקדם) ומבקשים לאכול והמחירים במקום בהתאם. בכלל מסתבר שכל אזור המפרץ יקר מאוד מאוד יחסית לשאר ארה"ב (ללא מנהטן, לפחות). אז קנינו קצת ג'אנק במחיר מופקע והמשכנו בסיור לאורך הרציפים. משכנו עד מזח הדייגים, נהננו ממזג אוויר שמשי (עם משבי רוח פתאומיים אופיינים מאוד לאזור), ממופעי רחוב מעניינים. תצפית על האי אלקטרז וגשר הזהב אפוף הערפל. אכזבה מסוימת נחלנו מלהקת אריות הים שהשאירה רק נציג אחד לדגמן לכל התיירים שבאו לראות אותם.
פייר 34 סן פרנסיסקו
מהרציפים נסענו באוטובוס ציבורי מספר 39 למעלה גבעת הטלגרף ומגדל קויט. התצפית יפה ממש, אבל הילדים נרדמו באוטובוס, אז נתנו להם לישון עלינו למרגלות התצפית, וויתרנו על העלייה למגדל ולאחר מנוחה עשינו את הדרך למטה בירידה דרך מדרגות פילברט- טיול נפלא בפני עצמו. התחלנו לחזור חזרה לברקלי בחשמלית ורכבת BART ובערב ממש נפלנו מהרגליים…..
יום ו' 22.07.16
הבוקר כבר התעוררנו בשעה סבירה, אחרי שש בבוקר. את היום הקדשנו למרכז העיר סן פרנסיסקו. נסענו שוב ברכבת למרכז העיר והתחלנו את היום בצ'יינטאון. השכונה הזו נראית באמת כאילו נלקחה משנגחאי. נמצאת פה קהילה גדולה מאוד של סינים, רבים מהם כלל לא מדברים אנגלית ואלו שכן מדברים קשים להבנה לעיתים קרובות בשל מבטא כבד מאוד. יש בשכונה חנויות סיניות, הרבה מזכרות ומסעדות סיניות רבות, אשר באחת מהן גם אכלנו צהריים.
השכונה הצמודה לצ'יינטאון היא North beach אשר מכונה גם איטליה הקטנה בגלל ריכוז האוכלוסייה ממצוא איטלקי, כך שהמעבר בין השכונות הוא חד ביותר. כאן כבר מפוזרות פיצריות, מסעדות איטלקיות וגלידריות רבות- באחת מהן גם אכלנו את הקינוח שלנו. יאמי.
מכאן לקחנו חשמלית ללב העיר, ה- Union square. האזור הומה, צפוף, אבל מדהים ואהבנו אותו. זה המקום לשוטטות עירונית, קניות וגם הזדמנות לנסיעה על הקרוניות המיוחדות של העיר, הקו של רחוב Powel יוצא כאן. אנחנו עלינו על הקרונית באמצע המסלול שלה וכך לא נזקקנו לעמוד בתור ארוך כל כך. גם את התור הקצר שהיה בתחנה שביוניון סקוור עקפנו בעזרת נהג הקרונית, מכיוון שהיינו עם שני קטנטנים (למורת רוחם של שאר העומדים בתור). בכלל, נותני השירות בארה"ב אדיבים מאוד ומאוד מקפידים על זכות מקדימה לאנשים עם מוגבלויות, נכויות וכשמלווים בילדים קטנים. בקצה התחתון של רחוב פאוול נמצאת התחנה הראשונה של נסיעת הקרוניות. שם גם הן מחליפות את כיוון הנסיעה באמצעות עלייה על משטח מסתובב ברחוב וסיבוב הקרונית באופן ידני, אין ספק שזו היתה אטרקציה לילדים. מזל שלא חיכינו לעלות עליה כאן כי התור מאוד ארוך.
מהעיר חזרה לברקלי נסענו אני והילדים ברכבת ויוני לקח את האוטו מחברת ההשכרה, זה היה ארוך ומייגע.
לסיום היום כביסה וארוחת שישי עם המארחים הנהדרים שלנו. עוד יום מסיימים מרוצים ומותשים.
יום ש 23.07.16
בוקר שבת נפלא ושמשי, סוף סוף מטיילים עם האוטו. נסענו אנחנו עם החברים ל- Golden gate park בסן פרנסיסקו. את הכניסה לעיר עשינו פעם ראשונה ברכב מעל פני האדמה דרך ה- Bay bridge והמראות של העיר המתקרבת יפים מאוד. פתאום גילינו ששכחנו את המצלמה בבית.. אין מה לעשות מצלמים עם הטלפונים היום…
הפארק ענק וביום שבת מפוצץ בתושבי העיר ובתיירים שבאים להנות ממנו. יש בו גנים שונים, גני שעשועים, גן בוטני, מוזיאונים מסלולי רכיבה וספורט, אגם ונרבה פינות נוי, מסלולי הליכה בטבע ועוד… ממש ממש מדהים. הכי רציתי לראות את הגן היפני ומציאת החנייה ארכה לא מעט זמן. להפתעתי הכניסה לגן הייתה כרוכה בתשלום של 8 דולר לאדם (ילדים קטנים לא משלמים) בימי שבת (ישנם 3 ימים בשבוע שבהם הכניסה בשעות הבוקר בין תשע לעשר היא חינמית. למי שמתעניין להגיע שווה לברר באילו ימים). הגן יפה מאוד, אבל קטנצ'יק כך שעבור התשלום הוא מעט אכזבה. לאחר הביקור בגן היפני עשינו הליכה עד לגן שעשועים גדול ומגניב לילדים. היינו בטוחים שזמן החנייה שלנו מוגבל לשלוש שעות ולכן מיהרנו לסיים ולחזור למכוניות ואז גילינו שבימי שבת אין הגבלה על זמן חניית הרכבים….
משם נסענו לתצפית קרובה על גשר הזהב עצמו. חנינו ברחוב המרינה והלכנו לאורך החוף בנוף יפה ממש עם תצפית על גשר בזהב מקרוב והאי אלקטרז. כאמור, זה יום שבת ובחוף יש הרבה אנשים שאפילו מתרחצים או סתם נהנים מהשמש והחול. במקום הזה ברור למה נכתבו המילים :"…יפה בסן פרנסיסקו על המים…"
את הנסיעה חזרה לברקלי החלטנו לעשות דרך גשר הזהב עצמו ולהקיף את המפרץ מצפון, מה שמחייב לאחר מכן מעבר על עוד גשר, Richmond bridge. הדרך מרהיבה ביופיה.
את הערב הקדשנו להכנות לקראת הטיול הרכוב. מחר בבוקר אנחנו עוזבים את אזור סן פרנסיסקו ויוצאים צפונה עם החברים לאורך כביש 1 עד החיבור לכביש 101 והגעה לשמורות הרדווד, העצים הגבוהים ביותר בעולם. איזו התרגשות! ההמשך בפוסט הבא שיעלה בימים הקרובים. מתגעגעים לכולכם.
הפוסט הבא
פינגבק: יומן מסע משפחתי- חלק שני: חופי צפון קליפורניה | יוני שטרן, מורה דרך